חולצה ירוקה בהירה

31.10.11
מונולוג של גיל
רציתי שהוא כבר ישלים איתי ושאבא יסתדר בעבודתו. כל כך הצטערתי על מה שעשיתי לחברי הטוב בכיתה, יואב. רוצים לשמוע מה קרה? קודם כל אתחיל במה שקרה לי, העניינים התגלגלו ותראו איך הגעתי למצבי.
הילי הגישה לי את שלגון הלימון שלה. הוא היה מאוד טעים, בייחוד מפני שהוא שלה. התרגשתי כל כך שהיא נתנה לי לטעום את השלגון שלה. אפשר ממש להגיד, שאולי סוף סוף, יקרה בינינו משהו. מיד כשהגעתי לביתי, לאחר שהייתי בביתו של חברי יורי, צעקה עליי אמי ולא הבנתי למה. כעסתי עליה בחזרה, אך לא רציתי להראות זאת. פחדתי מתגובתה. לכן השארתי את רגשותיי בתוכי.
אחרי הצהריים רציתי ללכת עם חברי, יורי, לבריכה. אמרתי זאת לאמי והיא הודיעה לי חד וחלק שאיני הולך לבריכה. לא הבנתי מה נכנס בה. שאלתי אותה מה קרה, למה אני לא יכול ללכת לבריכה ?! היא ענתה: "אבא שקע בחובות." הבנתי את מצוקתה של אמי ולא הלכתי לבריכה. לפתע, עלתה לי מחשבה, על חברי לשעבר, יואב. אני לא יודע למה ואיך אבל נזכרתי בכל עניין המסיבה ומה שקרה בינינו. צמרמורת עברה בגופי. ניסיתי להיזכר במה שקרה. זכרתי שיום אחד, באתי אליו. כאשר נכנסתי אליו הביתה, הבנתי שמשהו לא בסדר. הוא אמר לי שהוא בעונש. שאלתי אותו למה והוא לקח אותי לחדרו כדי להראות לי משהו. "אמא שלי מכריחה אותי ללבוש את החולצות של אחותי" נזכרתי במה שאמר לי. "למה?" שאלתי. הוא ענה: "אבי שקע בחובות ואין לנו כסף לחולצות חדשות." ראיתי את חולצה ירוקה בהירה, שהבנתי שהיא של אחותו.
לאחר כמה ימים, הייתה לנו מסיבה. כאשר הגעתי, הסתכלתי על ילד שעומד בצד ולא רוקד. לפתע, זיהיתי את אותו הילד, "הרי זה יואב!" אמרתי לעצמי. צחקקתי לי בתוך הלב. הוא בא עם החולצה הירוקה בהירה של אחותו. חשבתי לעצמי שאני חייב להראות את זה למישהו. קיוויתי, שיואב עדיין יהיה חבר שלי, הרי אני רק מתבדר קצת עם חברי לכיתה. צעקתי: "תראו כולם! יואב לובש את החולצה לשעבר של אחותו!" כולם צחקו, כולל אני. לפי השערתי, יואב לא יבוא יותר למסיבות כיתה. פתאום, יצאתי ממחשבותיי והבנתי שגם אבא שלי שקע בחובות. "אני מכיר את ההרגשה", אמרתי בליבי, "אני צריך ללכת להתנצל בפני יואב, מה שעשיתי הוא מעשה בכלל לא יפה. שלא לדבר על כך שהלכתי איתו מכות ביום לאחר המסיבה."
הגעתי לביתו של יואב. צלצלתי בפעמון, ואביו פתח לי. "יואב, יש פה מישהו שרוצה לראות אותך!" צעק אבא של יואב. ראיתי את יואב פוסע לאיטו ונעמד במקום. ההרגשה הייתה נוראית, הבנתי שאני שוגה בכך שבאתי אליו. "שלום" אמר יואב. בלי שהספקתי להחזיר לו תשובה הוא כבר אמר: "יש לי אופניים חדשים, רוצה לנסוע ביחד?" הנהנתי בראשי. הוא הרכיב אותי על הרמה והיינו בדרכנו אל ביתה של הילי. (אמרתי בכוונה ליואב, שייסע אל כיוון הבית של הילי, הרי אתם כבר יודעים, איך אני מרגיש כלפי הילי.) הילי חיכתה לנו בחוץ. הודעתי ליואב שיעצור ליד ביתה. הילי רצתה לנסוע גם באופניים ופיניתי לה את מקומי. בטרם חזרו יואב והילי, ראיתי את חברי, יורי, מתקרב. הוא שאל אם אני ויואב השלמנו. עניתי: "אני חושב שכן. הבנתי את טעותי ולכן הלכתי להתנצל בפני החבר הטוב ביותר שלי."
לסיכום: אני שמח שהשלמתי עם יואב ושאני אוכל להמשיך להיפגש איתו. הוא ילד נחמד ונעים להיות בחברתו. אהבתי להילי לא תמה עדיין, אני כולי תקווה שלבסוף יקרה בינינו משהו. לדעתי, היא דווקא די מחבבת אותי.
נ.ב. אבא שלי יצא מחובות והסתדר בעבודתו. חזרנו להיות משפחה אחת גדולה ומאושרת.
שלכם,
גיל.

נדב

Advertisements

נשמח אם תשאירו תגובה...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s