מכתב לממו- שבועת האדרה

:

לממו!

סיפורך האישי נגע מאוד לליבי, ודרך הסיפור למדתי על החיים של היהודים באתיופיה בימי שלווה וכן על האימה והסבל של תלאותיכם במסע לארץ ישראל.
מאוד התרגשתי מהספר והיו בו קטעים מיוחדים שריגשו אותי במיוחד לדוגמא:

"הסתלקו מכאן פלאשים בודא בודא… גרמאו נבהל ורצה לברוח. בדרך חזרה לכפר הדהדה באוזני קריאת הגנאי שהשמיע הנער בגונדר…. ומשהו בליבי אמר לי שלא ירחק היום וגם אני יחד עם בני משפחתי שנותרו באתיופיה נצא מבין הררי החושך המקיפים אותנו ונגיע למקום בו נמצאים יקירנו, פתאום נמלאתי ביטחון שגם אנחנו נזכה ונעלה לארץ ישראל".
הקטע הזה ריגש אותי כי על סף הסבל, והקשיים המשכת לקוות ולהגיע לארץ ישראל ולפגוש את משפחתך.
קטע נוסף שריגש אותי היה כאשר נודע לאמבאו שלמלם חולה והוא היה בצבא ומפקדו לא אפשר לו לצאת לבקר אותה, אמבאו הרגיש שהוא לא מסוגל למלא אחר השבועה שנשבע והעדיף לשים קץ לחייו. זוהי למעשה השבועה הקדושה שאמבאו נשבע לך שהוא ישמור על למלם אחותך ויהיה לה כאח.

רציתי שתשתף אותי ותספר לי על המסע הקשה והארוך שלך, המסע לארץ ישראל שהיה מלווה בדרך מסוכנת אל גבול סודאן ומשם לארץ ישראל. מאוד שמחתי לקרוא את סיפורך האישי, עברת מסע קשה ביותר יצאת למסע ארוך ומפרך לבד בלי משפחתך, והיה לי עצוב לקרוא שבאמצע המסע לארץ ישראל אמך נשברה וחלתה ולבסוף מתה.
אני מקווה שאכן הגשמת את חלומך והגעת לארץ ישראל.

רותם

מודעות פרסומת

נשמח אם תשאירו תגובה...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s