סוף אחר לספר "הנער מסביליה"

היינו כולנו מתוחים לראות אם ליאונור תגיע יחד עם אלדינו לפני שהסירה תתרחק. לפתע שמענו קולות של חתירה במים וישר ידענו שזה אלדינו ושהוא הצליח במשימה להחזיר את ליאונור מהמבצר. ברגע שליאונור עלתה לסירה כולנו שמחנו מאוד וחיבקנו אותה מרוב אושר, רצינו להודות לאלדינו שעזר לנו אבל הוא התרחק ולא יכולנו לראות אותו מרוב החשיכה. היינו מאוד שמחים אבל ידענו שצריך להפסיק לחגוג כי המסע עוד ארוך וחששנו מאנשי האינקויזציה. התחלנו במסע הארוך להולנד אך, לפתע שמענו רעש חזק של ספינה שמפליגה לעברנו והיא האירה עלינו אור מאוד חזק. מהספינה יצאו שני אנשים וקפצו היישר אל סירתנו, ואמרו "אנחנו ממבצר האינקויזציה ואתם עצורים". הם תפסו אותנו בכוח וחואן הקטן לא הבין מה קרה . הוא נלחץ והתחיל לבכות. ניסינו להסביר להם שאנחנו בכלל לא יהודים ואנחנו נוסעים לבקר בכנסייה שבצרפת. האנשים העלו אותנו בכוח לספינה שלהם, התחלנו לשוט לעבר הנמל שבספרד. שמענו אותם משוחחים שאם אנחנו באמת יהודים כבר בשבוע הבא יטילו עלינו עונש כבד. הורי חשדו שמוכר הסירה שלנו או השומרים הצעירים הלשינו עלינו ולכן באו לאסוף אותנו אבל שום דבר לא היה ידוע לנו באמת. הגענו לנמל והורידו אותנו מהספינה, הושיבו אותנו על עגלה קטנה וצפופה שאמורה הייתה להביא אותנו למבצר לחקירה. לחקירה לקחו את הורי, הוריה ואחותה של ויאולנטי. החקירה התמשכה שעתיים ולבסוף הם הודו שהם יהודים וקבעו שטקס השריפה יתקיים בעוד שבוע בדיוק. כל השבוע היינו מתוחים, מפוחדים ולא ידענו מה העונש שנקבל. ארבע שעות לפני הטקס שהיה אמור להיערך בכיכר המרכזי בסביליה מול כל אנשי העיר והפחד שלנו רק עלה ועלה, פתאום ראינו את דודנו אלונסו מגיע עם המרכבה שלו ועם עוד קבוצה מרובה של אנשים שבאו מקורדובה לחלץ אותנו מהמבצר. הם הגיעו אלינו ואמרו: "עלו מהר עוד מעט יגלו אותנו" כולנו הזדרזנו לעלות והתחלנו לנסוע במהירות אך ראינו שהשומרים ראו אותנו והחלו במרדף אחרינו. המרדף התמשך חמש דקות ופתאום דוד אלונסו קפץ מהמרכבה ורץ להילחם בשומרים. אף אחד מאתנו לא ידע מה הוא עושה. נהג המרכבה עצר בצד וירדנו בלי שיראו אותנו. ראינו מה דודנו עשה אבל הוא בא מיד ואמר: "אתם לא צריכים לדאוג טיפלתי בהם". נסענו עם קצת דאגה והגענו אחרי מסע ארוך למקום שבהתחלה לא ידענו מה שמו, אך אחר כך ראינו שזו העיר מלאגה. הסתובבנו כמה ימים במאלגה כי היינו צריכים לקבל עזרה איך לצאת מספרד. כעבור שישה ימים פגשנו את משפחת גונזלס שמסתבר שגם הם היו משפחה יהודית וחיפשו דרך לצאת מספרד, הכרנו אותם והם אירחו אותנו בבתיהם לכמה ימים ולאחר מכן חשבנו על דרך בריחה. משפחת גונזלס אמרו שיש להם סירה קטנה ומוזנחת. אני ואבי הצענו לשפץ אותה ולצאת למסע למרוקו. כעבור עשרה ימים הסירה הייתה משופצת ומוכנה לצאת למסע למרוקו. הלכנו לנמל שבמאלגה והתחלנו להפליג לעבר מרוקו. ברגע שהגענו למרוקו הרגשנו שמחה, נישקנו את האדמה והיינו מרוצים שסוף סוף אנחנו יכולים להיות יהודים לא בסתר.
הגענו ליישוב יהודי ושם התיישבנו לעולמי עד.

כתבו: דור ואילון.

מודעות פרסומת

נשמח אם תשאירו תגובה...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s