התייחסות של דורית אורגד לבלוג שלנו

רוחלה יקרה,

קראתי בהתרגשות את בלוג העבודות של התלמידים, שנעשו בעקבות קריאה בספריי, ואת המאמר המאלף שלך.
קראתי ואמרתי בלבי, אשריי שזכיתי להתרגשות הנעימה הזאת שגרמתם לי, ואשרי התלמידים שזוכים למורה מוכשרת ובעלת שאר רוח כמוך.
בתקופה שבה בני נוער מתקשים לבטא את עצמם, בגלל שהעיסוק בספרות ובלשון נעשה זניח, משמח כל כך, ממש מרנין את הלב לקרוא עבודות כמו אלו שכתבה נועם אליהו, וכתבו התלמידים האחרים. כולכם, מיקה, אור, אילון ונועם, כתבתם כה יפה. תודה לכם, תלמידים חביבים. ניחנתם ביכולת ביטוי מעולה ואני בטוחה שתמשיכו לקרוא ספרים, וככל שתקראו יותר – יותר תתעשרו בחוויות, במידע, בהכרת העולם ובהבנת המניעים האנושיים של ילדים ושל מבוגרים.
וכעת לשאלותיכם:
נשאלתי אם אני עולה חדשה, ותשובתי שלילית. עם זאת עלי לציין שדיברו בביתנו בשפה שהביאו הורי מן הגולה, והתרבות בבית הייתה גם היא אירופאית. אוי ואבוי היה לי, למשל, אם הוצאתי מפי מילה לא יפה. לימדו אותי בבית להיות מנומסת מאוד, והיו עוד דברים שהבדילו ביני ובין תרבות בני המשפחות הוותיקות בארץ. (אני הגעתי לישראל כתינוקת והתחנכתי בארץ, כך שלא ראיתי את עצמי כעולה חדשה.)
שאלה אחרת הייתה, איך אני מספיקה לכתוב הרבה. והתשובה, כשאני שקועה בכתיבתו של ספר אני מתמסרת כולי לכתיבה – לא יוצאת לבלות, לא עובדת במשהו אחר ומשתדלת רק לכתוב. אם רק כותבים אפשר להספיק לכתוב הרבה ספרים.
שאלה נוספת: מה מקור ההשראה? והתשובה – דכרים שאני חווה, או שנודע לי עליהם והם מעסיקים אותי וטורדים את מנוחתי, וכאילו אומרים לי – כתבי על זה. אתן לכם דוגמה, שמעתי וקראתי על תאונת דרכים קשה שהיה אפשר למנוע בקלות אילו היו הנהגים המעורבים בתאונה יותר זהירים. האסון נגע ללבי והרגשתי צורך לכתוב על הנושא. באותה תקופה נתקלתי בעוד תופעה שהציקה לי – ילדים שהתייחסו לא יפה לעולים חדשים שבאו מרוסיה. משני הנושאים האלה צמח הספר. כמו בסרט קולנוע ראיתי בדמיוני את לאוניד שעלה מרוסיה ונחשד בתאונה שלא הוא זה שגרם לה. אני מאמינה שמי שקורא את הספר הזה יתייחס אחרת לעולים ויהיה זהיר יותר בדרכים, ובמיוחד בעתיד – כשינהג במכונית או בכלי תחבורה אחר. ועל עולי אתיופיה כתבתי כי נודעו לי עליהם דברים שריגשו אותי, ואחרי שהכרתי אחדים מהם הרגשתי צורך ללמוד עליהם כדי לכתוב על דברים שקרו וקורים להם, ומי שקורא את הסיפורים האלה לומד להכיר ולהבין אותם, ולדעתי זה חשוב, כי הם חלק מן העם שלנו, והסיפור שלהם מעניין.
השאלה האחרונה היא על מה אני כותבת כרגע, והתשובה – על נער שלא זכה להכיר את אביו שנהרג, לפני היוולדו, בתאונת אופנוע. אמו אחות בבית חולים והוא נמצא הרבה אצל הוריה, סבא וסבתא שלו. יש לו עוד סבא וסבתא שהוא לא מכיר עד לרגע מסויים. הם יהודים חרדים שגרים בלונדון והוא מוזמן לבוא אליהם. קורים בסיפור עוד הרבה דברים, כמו ההתעללות שמתעולל בילד הזה בן כיתתו האלים…
אם אמשיך, אצטרך להעתיק את כל מה שכתבתי עד כה וזה הרבה. הסיפור הזה מתפרסם בהמשכים בכתב עת לנוער "אותיות" ושמו "הקולע לסל", כי הכדורסל תופס בסיפור מקום נרחב.
שלכם, בברכה לבבית,
דורית אורגד

Advertisements

מחשבה אחת על “התייחסות של דורית אורגד לבלוג שלנו

  1. דורית שלום,
    אני מאוד נהניתי לקרוא את ספרייך ואני בטוחה שברגע שהספר יצא לחנויות אלך לקנות אותו!
    אני מאוד אוהבת איך שאת כותבת, מביעה את הרגשות של הדמויות, כותבת בשפה גבוהה ובכלל את סופרת נהדרת לדעתי!
    הספרים שהכי אהבתי הם- "יום החרגול וימים אחרים" ו"פגע וברח" שזה ספרך הראשון שקראתי.
    נהניתי לקרוא את ספרייך!
    בברכה רבה,
    מיקה

נשמח אם תשאירו תגובה...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s