התייחסות של דורית אורגד לבלוג שלנו

רוחלה יקרה,

קראתי בהתרגשות את בלוג העבודות של התלמידים, שנעשו בעקבות קריאה בספריי, ואת המאמר המאלף שלך.
קראתי ואמרתי בלבי, אשריי שזכיתי להתרגשות הנעימה הזאת שגרמתם לי, ואשרי התלמידים שזוכים למורה מוכשרת ובעלת שאר רוח כמוך.
בתקופה שבה בני נוער מתקשים לבטא את עצמם, בגלל שהעיסוק בספרות ובלשון נעשה זניח, משמח כל כך, ממש מרנין את הלב לקרוא עבודות כמו אלו שכתבה נועם אליהו, וכתבו התלמידים האחרים. כולכם, מיקה, אור, אילון ונועם, כתבתם כה יפה. תודה לכם, תלמידים חביבים. ניחנתם ביכולת ביטוי מעולה ואני בטוחה שתמשיכו לקרוא ספרים, וככל שתקראו יותר – יותר תתעשרו בחוויות, במידע, בהכרת העולם ובהבנת המניעים האנושיים של ילדים ושל מבוגרים.
וכעת לשאלותיכם:
נשאלתי אם אני עולה חדשה, ותשובתי שלילית. עם זאת עלי לציין שדיברו בביתנו בשפה שהביאו הורי מן הגולה, והתרבות בבית הייתה גם היא אירופאית. אוי ואבוי היה לי, למשל, אם הוצאתי מפי מילה לא יפה. לימדו אותי בבית להיות מנומסת מאוד, והיו עוד דברים שהבדילו ביני ובין תרבות בני המשפחות הוותיקות בארץ. (אני הגעתי לישראל כתינוקת והתחנכתי בארץ, כך שלא ראיתי את עצמי כעולה חדשה.)
שאלה אחרת הייתה, איך אני מספיקה לכתוב הרבה. והתשובה, כשאני שקועה בכתיבתו של ספר אני מתמסרת כולי לכתיבה – לא יוצאת לבלות, לא עובדת במשהו אחר ומשתדלת רק לכתוב. אם רק כותבים אפשר להספיק לכתוב הרבה ספרים.
שאלה נוספת: מה מקור ההשראה? והתשובה – דכרים שאני חווה, או שנודע לי עליהם והם מעסיקים אותי וטורדים את מנוחתי, וכאילו אומרים לי – כתבי על זה. אתן לכם דוגמה, שמעתי וקראתי על תאונת דרכים קשה שהיה אפשר למנוע בקלות אילו היו הנהגים המעורבים בתאונה יותר זהירים. האסון נגע ללבי והרגשתי צורך לכתוב על הנושא. באותה תקופה נתקלתי בעוד תופעה שהציקה לי – ילדים שהתייחסו לא יפה לעולים חדשים שבאו מרוסיה. משני הנושאים האלה צמח הספר. כמו בסרט קולנוע ראיתי בדמיוני את לאוניד שעלה מרוסיה ונחשד בתאונה שלא הוא זה שגרם לה. אני מאמינה שמי שקורא את הספר הזה יתייחס אחרת לעולים ויהיה זהיר יותר בדרכים, ובמיוחד בעתיד – כשינהג במכונית או בכלי תחבורה אחר. ועל עולי אתיופיה כתבתי כי נודעו לי עליהם דברים שריגשו אותי, ואחרי שהכרתי אחדים מהם הרגשתי צורך ללמוד עליהם כדי לכתוב על דברים שקרו וקורים להם, ומי שקורא את הסיפורים האלה לומד להכיר ולהבין אותם, ולדעתי זה חשוב, כי הם חלק מן העם שלנו, והסיפור שלהם מעניין.
השאלה האחרונה היא על מה אני כותבת כרגע, והתשובה – על נער שלא זכה להכיר את אביו שנהרג, לפני היוולדו, בתאונת אופנוע. אמו אחות בבית חולים והוא נמצא הרבה אצל הוריה, סבא וסבתא שלו. יש לו עוד סבא וסבתא שהוא לא מכיר עד לרגע מסויים. הם יהודים חרדים שגרים בלונדון והוא מוזמן לבוא אליהם. קורים בסיפור עוד הרבה דברים, כמו ההתעללות שמתעולל בילד הזה בן כיתתו האלים…
אם אמשיך, אצטרך להעתיק את כל מה שכתבתי עד כה וזה הרבה. הסיפור הזה מתפרסם בהמשכים בכתב עת לנוער "אותיות" ושמו "הקולע לסל", כי הכדורסל תופס בסיפור מקום נרחב.
שלכם, בברכה לבבית,
דורית אורגד

מודעות פרסומת

רפלקציה של רוחלה

שלום לכם תלמידים יקרים, הורים , דורית אורגד וכל מי שקורא בלוג זה!

זהו, חג החנוכה מסתיים לו ואנו גומרים לעבוד על נושא היצירות של דורית אורגד.
כבר למעלה מעשר שנים אנו לומדים בבית ספר "אופקים" את היצירות של דורית אורגד בכיתה ו'. אם קראתם את העבודות של הילדים בודאי הבנתם שהבחירה היא נכונה. העבודות, שאתם הילדים הגשתם, מדהימות!!!
התחלנו את הנושא כבר בחופש הגדול, התבקשתם לקרוא שני ספרים. במהלך חודשי הלימוד שחלפו המשכתם לקרוא גם בבית וגם מידי יום בכיתה. בנוסף למדנו ביחד מספר יצירות: הסיפורים: "גם אהוד ברצים", "חולצה ירוקה בהירה" ו"בזוקה ובמבליק". הסיפורים הללו עסקו בבעיות חברתיות רלוונטיות ולמדנו הרבה מהמסרים שלהם. למדנו גם פרקים מהספרים "רופא בדרך" ו"שבועת האדרה". דרך סיפור "שבועת האדרה"  למדנו על קשיי העלייה של יהודי אתיופיה וקליטתם בארץ. בכיתה הקראתי את הספר "הנער מסביליה" דרכו למדתם על תקופת האנוסים.
על כל יצירה שלמדנו/ קראתם התבקשתם לכתוב עבודה. לאט לאט נאספו העבודות. חלקן התפרסמו בבלוג זה ואחרות נאספו ולפני החנוכה הוגשו בתלקיט עבודות עם פרקי מבוא וסיכום.

על מנת שתשפטו אם היה כדאי אצטט לפניכם חלק מזערי מתוך הרפלקציות שכתבו הילדים. כדי לשמור על צניעות הפרט לא אפרסם שמות:

" מאד נהנתי לקרוא את הספרים. אני בטוח שחלק מהם לא הייתי בוחר לקרוא לבד ולכן זאת הייתה הזדמנות טובה…… למדתי מקריאת הספרים על ההיסטוריה של העם היהודי. על קשרים בין חברים ובין בני משפחה. למדתי על התרבות האתיופית, מה המנהגים ומה קרה לקהילה עם העלייה לארץ ישראל".
"אני מדגישה שלמדתי הרבה על ה"חיים האמיתיים" שמסביבנו, בארץ ובעולם ודרך הספרים נחשפתי לדברים שלא הכרתי, לכן היה לי מעניין ללמוד ולעסוק בנושאים אלו".
"למדתי הרבה מילים חדשות כי דורית אורגד כותבת בשפה גבוהה…… כל פעם שקראתי סיפור הרגשתי שאני נשאבת אליו ולי קוראת העלילה ועלי כתבו את הסיפור".
"הנני חושב שספריה של דורית אורגד: מותחים, מרתקים, משמחים, מדי פעם אף מעציבים, נעימים וטובים, לפעמים קצת משעממים וברור שיש הרבה חלקים מצחיקים ומשעשעים".
"התחלתי לאהוב את ספריה, רק לאחר שקראתי את ספרה השני, "פגע וברח". ספר זה מאד מצא חן בעיני ולמדתי ממנו רבות. לאחר מכן, התחלתי לקרוא את ספריה ואני ממשיך לקרוא אותם ונהנה מכל רגע…..
הרגשתי שאני חווה את העלייה לארץ יחד עם הדמויות ובעקבות כך, הצלחתי ללמוד על העלייה ועל הקשיים בדרך".
"אני מאד התחברתי לספרים שדורית אורגד כותבת ואני באמת חושבת שהספרים מוצלחים ומושכים, כשקראתי את הספרים הרגשתי ממש אחת הדמויות וכך התחברתי מאד לעלילה של הספרים שקראתי".
"ראיתי שיש בעיות שעולות בספרים שגם אנו היום בתור ילדים חוווים אותם".
"למדתי הרבה מהספרים. הדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא שאם רוצים ממש ומנסים אפשר להצליח למרות הקשיים".
"היה לי מאתגר לקרוא את הספרים של דורית אורגד, הספרים עוסקים בנושאים שונים ומגוונים, מכל ספר למדתי דברים אחרים והוא גרם לי לחשוב על הנושאים שהספר עוסק בו"

יכולתי לצטט עוד ועוד דברים יפים וחכמים שכתבתם שגרמו לי להתרגש כל פעם מחדש.
אני מאד גאה בכם ילדים  ומודה לכם על שיתוף הפעולה- רוחלה.

מונולוג של גיל גיבור הסיפור "חולצה ירוקה בהירה"

שלום קוראים לי גיל ואני רוצה לספר לכם על חברי יואב, איך רבנו ואיך השלמנו. למשפחה של יואב היו קשיים כלכלים וההורים שלו אמרו לו ללבוש את החולצות של אחותו כי אין להם כסף לקנות לו בגדים חדשים. יום אחד באתי אליו והוא הראה לי את החולצות ביניהם הייתה חולצה ירוקה בהירה שאותה יואב אהב וחשב שהיא יפה. את אותה חולצה לבש יואב למסיבה שהתקיימה. ראיתי אותו יושב בצד לבד לובש את החולצה והתחלתי לצחוק עליו ואמרתי לכולם שהחולצה הזאת היא של אחותו. יואב אמר לי שזה יתנקם בי ולא הבנתי למה הוא מתכוון. לאחר כמה ימים יואב נתן לי כאפה חזקה והחזרתי לו ומאז אנחנו לא מדברים. יום אחד כשחזרתי מבית הספר אמא התרגזה ואמרה לי ללכת לסדר את החדר אבל אני לא הבנתי מה היא רוצה כי החדר היה במצב טוב. באותו היום בארוחת הערב היה משהו שונה ואז אמא אמרה לי ש"אבא שקע בחובות". מאותו היום לא יכולתי לבזבז כסף כמו שהייתי רגיל, לא יכולתי ללכת לבריכה ועוד כמה דברים כי זה עלה כסף, אמא הכריחה אותי ללבוש חולצות של אחיות שלי ובאותו הרגע הבנתי איך הרגיש יואב כשביישתי אותו מול כל הכיתה. הלכתי להתנצל, בהתחלה קצת היססתי וחששתי שיואב לא יסלח לי אבל צלצלתי בפעמון ויואב סלח מהר ונהינו שוב חברים טובים.

נועם אליהו

המלצה על הספר יום החרגול וימים אחרים

אני ממליצה על הספר יום החרגול וימים אחרים מכיוון שזה ספר מאוד יפה, אמיתי ומושקע, הספר מומלץ לילדים ברמת קריאה גבוהה. הספר מספר על ילדה בשם אסמרץ' שהיא ילדה מחוננת, עולה חדשה מאתיופיה. הספר מספר גם על החיים שלה בישראל, איך היא מתמודדת עם הבעיות הקשות במשפחה ובחברה? איך היא מרגישה. את מי שזה מותח יכול לקרוא את הספר ולגלות בעצמו איך היא חייה ואיך היא מרגישה בחיים שלה בישראל והאם היא רוצה לחזור שוב לביתה הישן באתיופיה, תקראו ותגלו אני המלצתי…

נועם אליהו

מכתב לדורית אורגד

לדורית שלום!
שמי נועם אליהו ואני קראתי כמה מהספרים שלך: "לאהוב את נינה", "אורחת לשנה אחת", "אבטיחים שלא בעונה", "יום החרגול וימים אחרים" ועכשיו אני קוראת את הספר "פגע וברח".
בכיתה קראנו פרקים אחדים מספרים שלך כגון: "רופא בדרך", "חולצה ירוקה בהירה", "בזוקה ובמבליק" "ושבועת האדרה".
אני רואה שאת אוהבת לכתוב סיפורים בעקבות העלייה מאתיופיה, האם גם את עולה חדשה? האם את מכירה את הקשיים שלהם? וגם ראיתי שאת גם כותבת סיפורים על חיות וכנראה את אוהבת אותן.
אני יודעת שיש לך הרבה ספרים ואני לא מבינה איך אפשר לכתוב כל כך הרבה, מה מקורות ההשראה שלך? ומאיפה את מביאה את הרעיונות לספרים?
אני יודעת שאת כותבת כ-35 שנה האם את תכתבי עוד ספרים? אם כן על מה את חושבת שהם יסופרו? על העלייה? על חיות? או על דברים אחרים?
אני חושבת שיש לך ספרים מאוד יפים ואני מאוד מתעניינת בהם מתי שאני קוראת אותם אני שוקעת וחושבת שאני אחת מהדמויות ואני מאוד רוצה להמשיך ולקרוא עוד ספרים שלך.
מאחלת לך עוד הרבה שנים פוריות ובריאות

נועם

דמיון בין הסיפורים "בזוקה ובמבליק" ו"חולצה ירוקה בהירה"

שני הסיפורים הם סיפורים קצרים ברמת קריאה גבוהה שכתבה דורית אורגד. בשני הסיפורים יש שני ילדים שהם גיבורי הסיפור, הם לא חברים בתחילת הסיפור. בסיפור בזוקה ובמבליק הגיבורים הם חיים ואיתי, בתחילת הסיפור אין ביניהם קשר, לא חברים הכי טובים אבל בגלל שלשניהם אין חברים ואין חברים התחברו ונהיו חברים. בסיפור חולצה ירוקה בהירה הגיבורים הם גיל ויואב שהיו פעם חברים אך רבו.
בסיפורים יש למשפחות בעיות כלכליות. במשפחה של חיים מהסיפור בזוקה ובמבליק יש בעיות כלכליות ובגלל זה ההורים של איתי לא מרשים להם להיפגש ובסיפור חולצה ירוקה בהירה למשפחות של גיל ויואב יש בעיות כלכליות ובגלל זה הם צריכים ללבוש חולצות של אחיות שלהם. וככה גם זה מביא לדמיון.
בשני הסיפורים ההורים משתתפים כגיבורים מרכזיים וזה גם עוזר לבעיות להיפטר. בגלל שההורים שלהם לא מרשים להם להיפגש הם מוצאים אתר בניה שלא בונים בו והם הקימו בו מחנה סודי אבל המקום התמוטט והם בתוכו הם נפגעו קשה וכל הילדים באו לראות אותם וככה נגמרו בעיותיהם החברתיות. בסיפור חולצה ירוקה בהירה הבעיה היא שליואב חברו של גיל היו בעיות כלכליות וזה מה שהביא לריב בניהם והם השלימו רק כאשר למד גיל לקח כי גם לו היו בעיות כלכליות והוא התנצל בפני יואב ונפתרו כל הבעיות. בקיצור יש הרבה דברים דומים בין הסיפורים…

נועם אליהו

תקציר לספר "יום החרגול וימים אחרים"

גיבורת הספר אסמרץ- אסנת ,היא דמות אמיתית, שדורית אורגד, מחברת הספר פגשה במסגרת מעקב שערכה אחר קליטתם של בני אתיופיה בארץ.
אסנת, בת למשפחת עולים חדשים מאתיופיה, נתקלת בקשיים רבים בבית הספר, במשפחה, ובחברה, עד שהיא מתגלה כילדה מחוננת ועוברת לגור בפנימייה מיוחדת.
הקשיים המרכזיים שחוותה כללו גם קשיים משפחתיים כמו גירושין של הוריה, טיפול יום יומי באחות הקטנה שלה והקושי הגדול ביותר היה שאביה עזב את הבית וחזר לאתיופיה.
אסנת הרגישה עצובה מאוד בגלל הפרידה, אך הקשר שנותר לה עימו היה דרך מכתבים.
דורית אורגד מתארת את שלבי ההיקלטות של אסנת בארץ, השיקום שלה ושל משפחתה. ובמקביל מתוארות הבעיות של קליטתן בארץ של שתי חברותיה, מרים ויהודית .
הספר כתוב כיומן, מנקודת מבטה של אסנת. כל אחד מהפרקים מתאר יום בחייה ( יום הים, יום הולדת, יום הגשם הראשון ועוד…).
אני אהבתי את הספר במיוחד בגלל שהוא כתוב כיומן, המתאר חוויות אמיתיות שקורות בחיי היום יום וזה המיוחד בכתיבה כזו.
אני חושבת שהוא מעניין ומלמד דברים על החיים, נהנתי מאוד לקרוא את הספר!

שיר

מונולוג של ביני – מתוך "אבטיחים שלא בעונה"

‏18 דצמבר 2011

שלום, קוראים לי ביני ואני רוצה לספר לכם על החיים שלי בארמון. אני נסיכה בארמון ויש לי אחות תאומה שקוראים לה טיני. אחותי מאוד מעצבנת אותי בגלל ההתנהגות שלה כלפי אנשים אחרים. גם אלי היא לא מתנהגת יפה: היא מרביצה לי, משקרת ובלי סיבה מקניטה אותי.
יש לי הרגל קבוע. כל יום אני הולכת לגן של הארמון ומטיילת בו, אני פוגשת את הגנן ששמו הוא רמזי. הוא מאוד נחמד אלי אבל אחותי מתעללת בו וממציאה עליו שקרים. לא אשכח איך פעם אחת כשיצאתי לטייל בגן אחותי דחפה אותי על שיח ונפלתי. מאוד כאב לי והייתי צריכה לשכב כמה ימים במיטה בלי לזוז.
יום אחד שמעתי את אחותי צועקת בזמן שטיילתי בגן. ראיתי אותה צועקת על רמזי, הגנן. היא אמרה לו שיגדל לה אבטיחים ואמרתי לעצמי: איך אפשר לגדל אבטיחים אם עכשיו לא קיץ. חשבתי שרמזי בוודאי מרגיש רע כי איך יוכל לגדל אבטיחים שלא בעונה. אחרי שעברו להם כמה שבועות, באה טיני אל הגנן ובקשה ממנו לאכול את האבטיחים. חשבתי שרמזי עלול לשלם בגזר דין מוות על כך שלא הצליח לגדל את האבטיחים. מסתבר שצדקתי.
אחר כך הייתה עוד פרשה על פטריות. טיני בקשה מרמזי שייתן לטבח הראשי פטריות שהיא גדלה. רמזי אמר לה שהפטריות האלו גורמות לעיוורון אבל היא ענתה שאפשר לעשות ניסיון על רמזי. אם יאכל ולא ייקרה לו כלום, סימן שאלו פטריות טובות ואז ניתן להכין מהם תבשיל גם לאבא שלי, המלך. הגיע היום ורמזי אכל את הפטריות. חשבתי שהוא יהיה עיוור לכל החיים, אך הוא אכל ולא קרה לו כלום. גם טיני אכלה וגם המלך אכל והיה להם טעים. ההמשך היה מאד עצוב. אבא שלי, טיני והגנן הפכו להיות עיוורים אחרי כמה דקות. זה היה פשוט נורא.
אחותי שלחה את הגנן לצינוק כדי להעניש אותו. יותר מאוחר אמא שלי ואני החלטנו לשחרר אותו כדי שיביא את פרח שיח הארגמן שאמור לעזור לכולם לשוב לראות.
כמו שאתם מבינים היו לנו הרבה הרפתקאות. אחותי יצאה לחפש את הפרח ולא חזרה. אני מתגעגעת אליה למרות שהיא התנהגה ברשעות גם אלי וגם אל הרבה אנשים אחרים. אבל היא בכל זאת הייתה אחות שלי. והיום היא חסרה לי. אני מקווה שיום אחד היא תחזור ואולי היא תהייה נחמדה יותר.

כתב: אילון

המלצה לספר "יום חרגול וימים אחרים"

15.12.11

איורים : נורית צרפתי
הוצאה לאור : הוצאת הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה לאור : 2001
מספר עמודים : 149
דפוס : אותיות בנוניות ולא מנוקד
מבנה : פרקים ומכתבים

אני ממליצה על הספר יום החרגול וימים אחרים.
הספר מספר על ילדה בשם אסמרץ' (אסנת) והיא בת יחידה למשפחה שעלתה מאתיופיה. בתחילת הספר היא תלמידה מתקשה בלימודים, לא מבינה הרבה דברים ומתמודדת עם קשיים רבים לדוגמא כשילדי הכיתה מציקים לה ואין לה רגע לעצמה כי היא עושה את כל עבודות הבית. כשאסמרץ' ומשפחתה הגיעו לישראל במרכז הקליטה שינו את שמה מאסמרץ' לאסנת אבל בתוך המשפחה עדיין קוראים לה אסמר'ץ. אמא של אסנת הייתה בהריון עם בת, אסנת תמיד רצתה אחות קטנה ומאוד רצתה שיקראו לה דליה, כי זה שמה של המנהלת שלה. אביה רב עם אמה, עזב את הבית וחזר לאתיופיה עם כל הכסף והרכוש שלהם כדי למצוא את אחותו היחידה, תמנה. לאסנת ולאמה לא נשאר הרבה כסף והן היו צריכות להצטמצם, אמה של אסנת פגשה בחור בשם גביי צהגון שגם הכירה אותו מאתיופיה והייתה איתו. בשלב מסוים החליטה אסנת שהיא תשקיע בלימודים ותהיה תלמידה מצטיינת וזה באמת קורה ולאחר שהשקיעה בלימודים, המנהלת שלה אמרה לה שהיא מצטיינת מאוד והציעה לה ללכת לבדיקות ששם בודקים אם היא מתאימה לבית ספר של מחוננים.
האם אסנת תצליח להיבחר לבית הספר של המחוננים, האם אחותה שתיוולד באמת תיקרא דליה, האם אביה ימצא את אחותו האבודה, תמנה, האם אמה תתחתן עם גביי צהגון והאם אביה יחזור חזרה לישראל?
כל זאת תגלו אם תקראו את הספר "יום החרגול וימים אחרים"
אני נהניתי כשהיא סיפרה בספר איך היא עושה כיף עם אחותה הקטנה ואיך היה נהנית במחנה וכל פעם שהיא שמחה ואמרה "איזה כיף לי" נהניתי!
כדאי לקרוא אותו כי הוא ספר מעניין והוא כתוב מאוד יפה והשפה גבוהה וזה נראה, כשאתה קורא אותו, כאילו אתה גיבור הסיפור!

מיקה