כרטיס ביקור לספר "אבטיחים שלא בעונה"

שם הספר: אבטיחים שלא בעונה
שם הסופרת: דורית אורגד
שם המאייר: מרגלית שלי
הוצאה לאור: ספריית מעריב
שנת הוצאה לאור: 1990
מספר עמודים: 72
מבנה הספר: הספר מחולק לפרקים

תקציר הספר:
בספר מסופר על מלך ומלכה שנולדו להם שתי בנות תאומות, אחת ביני טובה כמו אמא שלה בוניטה, אוהבת לעזור וטובה לזולת. השנייה טיני, רעה כמו אבא שלה המלך טירן. ולא אחפת לה מאף אחד והיא חושבת רק על עצמה.
הנסיכה טיני מצווה על הגנן הזקן לגדל אבטיחים למרות שזה לא העונה של האבטיחים. האבטיחים גדולים אבל המלך לא מרוצה, הם לא היו טעימים.
כשטיני הולכת לחלקת האבטיחים היא מגלה שיש שם פטריות והגנן אומר לה שהן רעילות. הנסיכה לא מקשיבה ומארגנת ארוחה גדולה ומזמינה גם את הגנן. הגנן לא אוכל מהפטריות והנסיכה שולחת אותו לצינוק ואומרת לתליין הראשי לגזור עליו גזר דין מוות. אם אתם רוצים ליראות מה יקרה לגנן המסכן תיקראו את הספר אבטיחים שלא בעונה.

מגישה: אור

מונולוג על גיל מהסיפור "חולצה ירוקה בהירה"

שלום קוראים לי גיל ואני גיבור הסיפור "חולצה ירוקה בהירה". יש לי חבר בשם יורי ואתו אני אוהב לשחק ובמיוחד ללכת אתו לבריכה. תמיד כשאני הולך ברחוב עם יורי אני פוגש את הילי ילדה מהכיתה שלי ומאבד את הצפון ואומר לעצמי שהלואי שהיינו חברים. עם יורי אני לפעמים רב אבל תוך כמה שעות אנו חוזרים להיות חברים.
יום אחד שחזרתי הביתה אמא שלי צעקה עלי "לך לסדר את החדר". הלכתי לחדר מעוצבן ולא ראיתי מה יש כל כך לסדר אבל לא אמרתי לה כלום, הרגשתי שמשהו קורה. היא לא דיברה איתי אבל עם אחותי היא התלחששה בשקט במטבח וכשאבא הגיע לארוחת הצהריים הם לא דיברו עד ששאלתי מה קורה והם ענו לי שהם בבעיות כלכליות. לא ידעתי מה קורה לא חשבתי שזה יכול לקרות.
כשראיתי טלוויזיה נזכרתי במה שקרה לי עם יואב כשהייתה מסיבת כיתה והוא ישב בצד עם עוד כמה ילדים מהכיתה ושמתי לב שיואב שהיה החבר הכי טוב שלי לשעבר לבש חולצה ירוקה בהירה של אחותו בגלל הקשיים הכלכליים שלהם. צחקתי עליו ואמרתי לכולם שהוא לובש חולצה של אחותו. הוא יצא במהירות ואמר לי אני עוד אחזיר לך. למחרת הוא נתן לי סטירה והלכנו מכות ומעז אנחנו לא חברים. נזכרתי בזה ורק עכשיו שהיו לנו בעיות כלכליות הרגשתי מה שהוא הרגיש ואמרתי לעצמי אני חייב ללכת להתנצל.
הייתה לי התלבטות קשה עם עצמי עד שאמרתי לעצמי שאני חייב ללכת על זה ולא להרגיש תינוק. אזרתי אומץ והלכתי ניסיתי לחשוב מה הוא יאמר לי ואמרתי לעצמי שהוא יאמר לא כי מי יכול לסלוח למישהו שלעג לו בפני קהל גדול. דפקתי בדלת ושאלתי את השאלה ולהפתעתי הוא אמר כן והוא לקח אותי לסיבוב באופניים החדשים, בנוסף המצב הכלכלי שלנו השתפר מאוד, הכל משמח.

מגישה: אור

מונולוג של ביני מתוך הספר "אבטיחים שלא בעונה"

14/12/11

שלום שמי ביני, אני נסיכה, טובת לב ואני מאוד אוהבת לעזור לאנשים. יש לי אחות בשם טיני והיא בדיוק הפוכה ממני, היא רעה והיא אוהבת להציק לכולם. אבי המלך טירן מאוד דומה בתכונותיו לטיני אבל לעומת זאת אמי בוניטה מאוד דומה לי ואני מאוד אוהבת אותה.
בארמון שבו אני גרה יש חצר מטופחת מאוד ובה גנן בשם רמזי. רמזי בעייני הוא בן אדם נחמד כי הוא מקשיב ועוזר לכולם ולפעמים כשיש לי בעיה אני הולכת לבקש ממנו עזרה.
לי ולאמי מאוד קשה לחיות עם טיני וטירן כי הם שולטים בכל אנשי הארמון ומצווים עלינו לעשות דברים. לפעמים אני מרגישה שאני לא רוצה להיות בתוך המשפחה הזאת וכל זה בגללם.
יום אחד אבי ואחותי אכלו מן הפטריות שצמחו לרמזי הגנן בגינה והם התעוורו. לאחר המקרה הזה הרגשתי שאני יכולה לשנות את היחסים שלי עם אבי ואחותי בכך שאביא להם את התרופה לעיוורון. ידעתי שמי שמבין בדברים האלו הוא הגנן רמזי. שאלתי את הגנן מהי התרופה והוא אמר לי שהתרופה היא הפרח של שיח האחלמן. רצתי להביא להם את הפרח, הבאתי להם וזה באמת עבד וגם היחסים בינינו השתפרו כי הם יותר העריכו אותי.
אני מאוד שמחה שעכשיו אנחנו משפחה שלכולם כיף לחיות בה אחד עם השני ושכולם מסתדרים ביחד.
ביני
מגיש: דור

מכתב לדורית אורגד

12.12.2011
שלום רב,
קוראים לי נדב ואני לומד בכיתה ו', בבית ספר אופקים.
אנו לומדים עלייך ועל סיפורייך בכיתה והייתי רוצה לדעת עלייך יותר.
את סופרת שמאוד מעניינת אותי, מכיוון, שהספרים שלך, לא נכתבים סתם כך, עומדת מאחוריהם משמעות ובכל ספר, היא שונה. באיזה ספר הופיעה המשמעות, שלדעתך היה הכי חשוב להבין אותה ומהי?
את כותבת הרבה על העלייה ארצה. למשל, הספרים "שבועת ה"אדרה" ו"במבחן ימים סוערים", מדברים על העלייה. מאוד אהבתי את כל הנושא הזה והרבתי לקרוא ספרים על העלייה. זה ממש החזיר אותי לעבר, כאילו שבאמת הייתי שם. הרגשתי שאני עובר את הקשיים יחד עם הדמויות, מכיוון, שכתבת את זה כל כך מציאותי ומותח. האם הספרים הללו אמתיים? ומדוע את כותבת על כך?
ראיתי שאת כותבת המון ספרים. התפלאתי על המספר הרב, לא כל הסופרות כותבות כמות כזו של ספרים. בעצם, כל חייך כתבת ספרים. זה לא שיעמם אותך מתישהו?
את סופרת מיוחדת. כתבת הרבה ספרים מעניינים ומותחים. חלק מרגשים, חלק מותחים וחלקם עצובים. מה שעוד הפליא אותי, הוא שאת כותבת ספרים בעלי סוגות שונות, בדיוק כמו שציינתי כרגע. תחילה, לא אהבתי במיוחד את ספרייך. אך, לאחר שהעמקתי בקריאה, התאהבתי בכתיבתך. הספר הראשון שלך, שקראתי, היה "פנק מלך המדבר." הוא לא ממש עניין אותי, אולי כי עוד לא אהבתי לקרוא, או, שזה בגלל שקראתי אותו מתוך מחויבות. חוץ מזה, אני לא זוכר ממנו הרבה ויכול להיות, שאם אקרא אותו היום, אני כן אוהַב אותו. מה שכן, את שאר ספרייך אהבתי ואני מרבה בקריאה.
הספר שהכי אהבתי, הוא "פגע וברח". אני אוהב ספרי מתח ותעלומות, לכן, הספר הזה היה עליי האהוב ביותר. המוסר השכל שאפשר להוציא ממנו, הוא לא להסיק מסקנות מהר מדי. הספר שאני קורא עכשיו, הוא "אל מקום חדש". כבר מההתחלה, הספר זה עניין אותי והוא בין הספרים האהובים עליי. עוד לא גמרתי אותו, אך עד עכשיו, הוא ספר מצוין.
לסיכום: למרות, שבהתחלה לא אהבתי את הספרים שלך, המשכתי לקרוא אותם וגיליתי, שאת סופרת מצוינת. אני מקווה להמשיך לקרוא את ספרייך מכיוון, שיש עוד הרבה שלא קראתי והם נראים לי מעניינים. המשיכי בכתיבתך כי את יודעת לכתוב, אפשר לראות לפי כתיבתך הגבוהה והשוטפת.

שלך,
נדב

המשך לסוף: "הנער מסיבליה"

אחרי דרך ארוכה בים הגענו להולנד שם היינו צריכים לגור בכפר קטן ליד העיר הגדולה אמסטרדם. כאשר הגענו לביתנו סידרנו את הדברים, אמי רשמה אותי לבית הספר שבכפר ומיד הלכנו לישון שינה ארוכה.
בבוקר הלכתי לבית ספר. הייתי בטוח שבהולנד אנשים לא שונאים יהודים אך זה לא המקרה,
ישר כשנכנסתי דרך שער בית הספר כמה ביריונים מגודלים צחקו עלי ואיימו עלי בגלל שאני יהודי. למרות שזה היה לא נעים ניסיתי להתעלם ואז אחד הביריונים הרביץ לי בעזרת ענף שהיה על הרצפה, ניסיתי לברוח אך לא הצלחתי, זה ממש כאב…
לאחר שנגמר בית הספר הלכתי לביתי אמי שאלה אותי "איך היה?", למרות שזה קצת ילדותי מצדי אמרתי לה שהרביצו לי…
בשעה שאמרתי לאמי שהרביצו לי, אבא נכנס ואמר בכל נרגש במיוחד:
הציאו לנו חוזה טוב לעבור לפולין ביחד עם משפחתה של ליאונור וויולנטי!"
כולנו היינו נרגשים, ידענו שבפולין יש הרבה יהודים ומיד התחלנו לארוז, נרגשים לקראת המעבר לפולין, שם ידענו לא יציקו לנו בגלל יהדותנו……………………….

יובל

מכתב לדורית אורגד

לדורית אורגד שלום!
קוראים לי יובל, אני תלמיד בכיתה ו' ואני לומד את הספרים שלך והסיפורים שלך בבית ספר. קראתי כבר שלושה ספרים שלך ("מסמר הערב", "משלושה יוצא אחד", "יובל והחלומות" וכעת אני קורא את "במבחן ימים סוערים"…)
שמעתי שכתבת ספרים הקשורים לשואה (אומנם לא קראתי אותם אך שמעתי עליהם דברים טובים)
ויש לי שאלה בשבילך:
מאין לך ההשראה לכתוב דווקא על השואה?, האם את או משפחתך קשורים ישירות לשואה?
אני גם רוצה לספר לך שאני ילד שלא כל כך אוהב לקרוא ספרים אך הספרים שלך היו מקוריים ואני מזדהה עם חלקם.
אני יודע שאת מרבה לכתוב סיפורים היסטוריים, יש לי עוד שאלה אחת בשבילך:
מה את כותבת יותר, ספרים שבאמת קרו או ספרים שהינך ממציאה?……………..
אני יודע שאת כבר מבוגרת וכתבת למעלה משבעים ספרים. ועכשיו שאלה אחת אחרונה:
מהו הספר הראשון שכתבת?………………………………
לסיכום:
אני רוצה להגיד שיש לך ספרים טובים ומקוריים ואני מקווה שתמשיכי לכתוב עוד ספרים…

תודה מראש, יובל

סוף אחר לספר "הנער מסביליה"

היינו כולנו מתוחים לראות אם ליאונור תגיע יחד עם אלדינו לפני שהסירה תתרחק. לפתע שמענו קולות של חתירה במים וישר ידענו שזה אלדינו ושהוא הצליח במשימה להחזיר את ליאונור מהמבצר. ברגע שליאונור עלתה לסירה כולנו שמחנו מאוד וחיבקנו אותה מרוב אושר, רצינו להודות לאלדינו שעזר לנו אבל הוא התרחק ולא יכולנו לראות אותו מרוב החשיכה. היינו מאוד שמחים אבל ידענו שצריך להפסיק לחגוג כי המסע עוד ארוך וחששנו מאנשי האינקויזציה. התחלנו במסע הארוך להולנד אך, לפתע שמענו רעש חזק של ספינה שמפליגה לעברנו והיא האירה עלינו אור מאוד חזק. מהספינה יצאו שני אנשים וקפצו היישר אל סירתנו, ואמרו "אנחנו ממבצר האינקויזציה ואתם עצורים". הם תפסו אותנו בכוח וחואן הקטן לא הבין מה קרה . הוא נלחץ והתחיל לבכות. ניסינו להסביר להם שאנחנו בכלל לא יהודים ואנחנו נוסעים לבקר בכנסייה שבצרפת. האנשים העלו אותנו בכוח לספינה שלהם, התחלנו לשוט לעבר הנמל שבספרד. שמענו אותם משוחחים שאם אנחנו באמת יהודים כבר בשבוע הבא יטילו עלינו עונש כבד. הורי חשדו שמוכר הסירה שלנו או השומרים הצעירים הלשינו עלינו ולכן באו לאסוף אותנו אבל שום דבר לא היה ידוע לנו באמת. הגענו לנמל והורידו אותנו מהספינה, הושיבו אותנו על עגלה קטנה וצפופה שאמורה הייתה להביא אותנו למבצר לחקירה. לחקירה לקחו את הורי, הוריה ואחותה של ויאולנטי. החקירה התמשכה שעתיים ולבסוף הם הודו שהם יהודים וקבעו שטקס השריפה יתקיים בעוד שבוע בדיוק. כל השבוע היינו מתוחים, מפוחדים ולא ידענו מה העונש שנקבל. ארבע שעות לפני הטקס שהיה אמור להיערך בכיכר המרכזי בסביליה מול כל אנשי העיר והפחד שלנו רק עלה ועלה, פתאום ראינו את דודנו אלונסו מגיע עם המרכבה שלו ועם עוד קבוצה מרובה של אנשים שבאו מקורדובה לחלץ אותנו מהמבצר. הם הגיעו אלינו ואמרו: "עלו מהר עוד מעט יגלו אותנו" כולנו הזדרזנו לעלות והתחלנו לנסוע במהירות אך ראינו שהשומרים ראו אותנו והחלו במרדף אחרינו. המרדף התמשך חמש דקות ופתאום דוד אלונסו קפץ מהמרכבה ורץ להילחם בשומרים. אף אחד מאתנו לא ידע מה הוא עושה. נהג המרכבה עצר בצד וירדנו בלי שיראו אותנו. ראינו מה דודנו עשה אבל הוא בא מיד ואמר: "אתם לא צריכים לדאוג טיפלתי בהם". נסענו עם קצת דאגה והגענו אחרי מסע ארוך למקום שבהתחלה לא ידענו מה שמו, אך אחר כך ראינו שזו העיר מלאגה. הסתובבנו כמה ימים במאלגה כי היינו צריכים לקבל עזרה איך לצאת מספרד. כעבור שישה ימים פגשנו את משפחת גונזלס שמסתבר שגם הם היו משפחה יהודית וחיפשו דרך לצאת מספרד, הכרנו אותם והם אירחו אותנו בבתיהם לכמה ימים ולאחר מכן חשבנו על דרך בריחה. משפחת גונזלס אמרו שיש להם סירה קטנה ומוזנחת. אני ואבי הצענו לשפץ אותה ולצאת למסע למרוקו. כעבור עשרה ימים הסירה הייתה משופצת ומוכנה לצאת למסע למרוקו. הלכנו לנמל שבמאלגה והתחלנו להפליג לעבר מרוקו. ברגע שהגענו למרוקו הרגשנו שמחה, נישקנו את האדמה והיינו מרוצים שסוף סוף אנחנו יכולים להיות יהודים לא בסתר.
הגענו ליישוב יהודי ושם התיישבנו לעולמי עד.

כתבו: דור ואילון.

מכתב לדורית אורגד

6/12/11

דורית אורגד שלום,

שמי דור, אני לומד בכיתה ו' ואני גר בקיבוץ גזית.
אנו עובדים בכיתה על ספרים וסיפורים שכתבת.
קראתי כמה ספרים שלך וראיתי שאת אוהבת לכתוב ספרים בעקבות העלייה לארץ ועל ההיסטוריה של העם היהודי. רציתי לדעת למה את כותבת ספרים בנושאים אלו?
ראיתי גם שכתבת הרבה ספרים על חיות ואני מניח שאת מאוד אוהבת חיות, מעניין אותי לדעת אם זה שאת כותבת הרבה ספרים על חיות נובע מהאהבה שלך לחיות או אולי מסיבות אחרות?
אני מאוד אוהב לקרוא את ספרייך ואני חושב שיש בהם עלילה טובה וגם שפה גבוהה. אני יודע גם שאת כבר בת 75 ועדיין כותבת ספרים ורציתי לשאול האם גילך משפיע על כתיבתך?
עד עכשיו קראתי חמישה ספרים ומביניהם הכי אהבתי את הספר "תיק סגור" כי העלילה נכתבה בשפה גבוהה ואני אוהב ספרים עם שפה גבוהה. לדעתי המסר של הספר הוא חשוב שלא משנה איך בן אדם נראה אפשר להיות גם חברים שלו.
לדעתי את סופרת ממש טובה ויש לך המון דמיון.
מקווה שייצא לך להוציא עוד הרבה ספרים לילדים ולמבוגרים.
ממני דור

מונולוג של רונן גיבור הספר "תיק סגור"

שלום, שמי רונן גיבור הספר "תיק סגור".
אני גר בשכונת הנשיא בבניין תלת קומתי, יש לי אח קטן ועוד אחות קטנה. הורי מנסים להיות יפים ועשירים כמו כולם.
אני ילד קצת בעייתי ואני גם לא יודע להסתדר עם ילדים ששונים ממני.
אפילו פתחו לי תיק במשטרה בגלל גנבה אבל אחרי פגישה עם ילד בשם אביגדור הכל השתנה. אביגדור הוא ילד שמן, קצת טיפש והוא גר בבית בקצה השדה בחדר נעול עם סבתו החכמה והעיוורת. אני ואביגדור נפגשנו ברחוב במקרה וכבר אז הוא רצה שנהיה חברים, בהתחלה חשבתי שהוא סתם ילד טיפש שאני לא מכיר אך לאט לאט נהינו חברים, באתי אליו מדי פעם לראות מה קורה איתו וגם הוא הביא לי קצת שוקולדים שהוא קיבל מסבתו. אביגדור הוא זה שלימד אותי מה זה להיות באמת חבר ועד לפגישה שלי איתו אפשר להגיד שלא הייתי ילד נורמלי. אביגדור שינה את חיי בצורה משמעותית וזה התבטא בכך שהוא היה מאוד סבלני והקשיב לכל מה שאמרתי לו, הוא עזר לי להגשים דברים שאני רציתי לעשות.
מאז שנפגשתי עם אביגדור אני כבר עושה פחות שטויות ומבריז פחות מבית הספר, בקיצור הוא עזר לי לשיפור התנהגותי בצורה משמעותית.
סבתו העיוורת והחכמה של אביגדור אמרה שמתי שנכדה ימצא לו חבר הוא יהיה מושלם כמו כולם, לדעתי היא צדקה ביותר.
סיכום: אני מאוד מודה לאביגדור על כל העזרה ממנו והחברות איתו ואנו שומרים על קשר בכך שאני בא אליו פעם פעמיים בשבוע.
דור

הדמיון בין הסיפורים: "בזוקה ובמבליק" ו"חולצה ירוקה בהירה"

את שני הסיפורים כתבה הסופרת: "דורית אורגד". שניהם סיפורים. כלומר: סיפורים קצרים, הלקוחים מספר שכתובים בו פרקים כשכל פרק הוא סיפור נפרד הסיפורים כתובים בשפה גבוהה, עשירה ומנומקת, כגון: "לולייני, עורר, עגום". כמו כן קיימת עלילה יפה, מסודרת ומפורטת.
אפשר לראות שבשני הסיפורים יש דמויות ראשיות (גיבורי הסיפור) ובדומה לכך משניות: ב"חולצה ירוקה בהירה" הדמויות הראשיות הן גיל ויואב והמשניות הם יורי, הילי והורי הילדים. בהשוואה לכך הדמויות הראשיות ב"בזוקה ובמבליק" הם חיים ואיתי והמשניות הם הורי הילדים, ילדי הכיתה של חיים ואיתי וכמו כן לונה. בשני הסיפורים הגיבורים הן נערים בחטיבת הביניים, ובין שני החברים יש חברות עמוקה. חשוב להגיד שהורי הדמויות משתתפים ואף משפיעים על הסיפורים, בסיפור "חולצה ירוקה בהירה" הקשר בין גיל ויואב נותק כאשר גיל לועג וגורם ליאב כעס ועלבון. בגלל "החולצה ירוקה בהירה" של אחותו הגדולה, שהיא צריך ללבוש אותה בגלל המצב הכלכלי של אביו ומשפחתו שנקלעו בחובות. בהשוואה לסיפור "חולצה ירוקה בהירה" בסיפור " בזוקה ובמבליק" הקשר בין חיים ואיתי נותק בהתחלה בדומה לגיל ויואב, כאשר הוריו של איתי חושבים שחיים משפיע לרעה על איתי בחייו וכמו כן בלימודיו.
בסיפור "חולצה ירוקה בהירה" גיל ויואב רבו מכיוון שגיל סיפר לכל הכיתה שיואב, חברו, לובש חולצה שהייתה של אחותו הגדולה, מכיוון שבאותה העת היו למשפחתו בעיות כלכליות, מכיוון ש"אבא שקע בחובות" ולכן יואב לא יכל לחיות את חייו הרגילים, הוא היה צריך לחסוך בקניות ודברים אחרים, כגון: "גלידה וממתקים". לבסוף יואב וגיל משלימים עקב כך שגיל בה לבקש סליחה מיואב בעקבות בעיות כלכליות שנקלעה להן משפחתו והזכירו לו את המעשה שעשה ליואב.יואב כמובן סלח.
בסיפור "בזוקה ובמבליק" בתחילת הסיפור, חיים ואיתי אינם חברים וכך היה כמו כן "בחולצה ירוקה בהירה", אך יש דמיון בין הדמויות בגלל ששניהם לא היו כל כך מקובלים ולשניהם נתנו שמות גנאי מעליבים שהם: "בזוקה ובמבליק". אחת מן הבעיות שגרמו לכך שהם לא יהיו חברים היא "הופעתו המוזנחת של חיים" כלומר: שחיים תמיד היה מסתובב עם בגדים מיושנים וזולים ובניגוד אליו, איתי היה לבוש יפה ומסודר, עם בגדים יקרים, כי חיים יכול היה להרשות לעצמו כי משפחתו הייתה חזקה מבחינה כלכלית בהשוואה לחולצה ירוקה בהירה שהמצב הכלכלי לא היה טוב אצל יואב ולאחר מכן, לא היה טוב אצל גיל. לכן הוריו של איתי לא הסכימו לו להסתובב עם חיים שזו כמו כן אחד הבעיות, בהשוואה לגיל יואב שהם בדומה לכך לא הסתובבו יותר ביחד בגלל הריב שנוצר מהבעיה הכלכלית של יואב. הסיפור נגמר בסוף רע, מכיוון שבסוף הסיפור חיים ואיתי מכינים להם "מחנה" בבניין שעדיין לא סיימו לבנות, ובבניין שמו חפצים ודברים שהם אוהבים כגון: שטיחים ופוסטרים, אך לצערם, לפתע הבניין ספג יותר מדי עומס כלומר: הבניין הגיע לעומס יתר והוא פשוט התמוטט, וחיים ואיתי איתו, אך למזלם אנשים שמעו את זעקותיהם ואותם אנשים הזמינו תגבורת, וחיים ואיתי בסוף לא נהרגו אלה נפצעו קשה ושהו די זמן בבית החולים, עד שפצעם נרפאו והגלידו. כמו שקרה בערך ב"חולצה ירוקה בהירה כשיואב סטר בעוצמה לגיל על הלחי וכמובן שגיל החזיר לו ואז נוצרה בעיה כואבת. אך כמו כן לסוף הרע יש בנוסף סוף טוב, מכיוון שלאחר מכן, חבריהם לכיתה של חיים ואיתי כבר לא הציקו וקראו לחיים ואיתי בשמות גנאי מעליבים ומציקים, כמו, למשל: "בזוקה ובמבליק" בהשוואה לסיפור חולצה ירוקה בהירה" כאשר הוא כמו כן מסתיים בסוף טוב, כשיואב וגיל משלימים.
לסיכום: אני מאוד מרוצה מעבודתי, למדתי לבצע עבודה כזו ולפי דעתי זוהי עבודה בעלת חשיבות, למדתי על הסיפורים ועל תוכנם ועלילתם. לבסוף גילתי שהסיפורים הללו מאוד דומים אף אל פי שהם לא אותם סיפורים.

מגיש: גיא.