המשך לסוף: "הנער מסיבליה"

אחרי דרך ארוכה בים הגענו להולנד שם היינו צריכים לגור בכפר קטן ליד העיר הגדולה אמסטרדם. כאשר הגענו לביתנו סידרנו את הדברים, אמי רשמה אותי לבית הספר שבכפר ומיד הלכנו לישון שינה ארוכה.
בבוקר הלכתי לבית ספר. הייתי בטוח שבהולנד אנשים לא שונאים יהודים אך זה לא המקרה,
ישר כשנכנסתי דרך שער בית הספר כמה ביריונים מגודלים צחקו עלי ואיימו עלי בגלל שאני יהודי. למרות שזה היה לא נעים ניסיתי להתעלם ואז אחד הביריונים הרביץ לי בעזרת ענף שהיה על הרצפה, ניסיתי לברוח אך לא הצלחתי, זה ממש כאב…
לאחר שנגמר בית הספר הלכתי לביתי אמי שאלה אותי "איך היה?", למרות שזה קצת ילדותי מצדי אמרתי לה שהרביצו לי…
בשעה שאמרתי לאמי שהרביצו לי, אבא נכנס ואמר בכל נרגש במיוחד:
הציאו לנו חוזה טוב לעבור לפולין ביחד עם משפחתה של ליאונור וויולנטי!"
כולנו היינו נרגשים, ידענו שבפולין יש הרבה יהודים ומיד התחלנו לארוז, נרגשים לקראת המעבר לפולין, שם ידענו לא יציקו לנו בגלל יהדותנו……………………….

יובל

סוף אחר לספר "הנער מסביליה"

היינו כולנו מתוחים לראות אם ליאונור תגיע יחד עם אלדינו לפני שהסירה תתרחק. לפתע שמענו קולות של חתירה במים וישר ידענו שזה אלדינו ושהוא הצליח במשימה להחזיר את ליאונור מהמבצר. ברגע שליאונור עלתה לסירה כולנו שמחנו מאוד וחיבקנו אותה מרוב אושר, רצינו להודות לאלדינו שעזר לנו אבל הוא התרחק ולא יכולנו לראות אותו מרוב החשיכה. היינו מאוד שמחים אבל ידענו שצריך להפסיק לחגוג כי המסע עוד ארוך וחששנו מאנשי האינקויזציה. התחלנו במסע הארוך להולנד אך, לפתע שמענו רעש חזק של ספינה שמפליגה לעברנו והיא האירה עלינו אור מאוד חזק. מהספינה יצאו שני אנשים וקפצו היישר אל סירתנו, ואמרו "אנחנו ממבצר האינקויזציה ואתם עצורים". הם תפסו אותנו בכוח וחואן הקטן לא הבין מה קרה . הוא נלחץ והתחיל לבכות. ניסינו להסביר להם שאנחנו בכלל לא יהודים ואנחנו נוסעים לבקר בכנסייה שבצרפת. האנשים העלו אותנו בכוח לספינה שלהם, התחלנו לשוט לעבר הנמל שבספרד. שמענו אותם משוחחים שאם אנחנו באמת יהודים כבר בשבוע הבא יטילו עלינו עונש כבד. הורי חשדו שמוכר הסירה שלנו או השומרים הצעירים הלשינו עלינו ולכן באו לאסוף אותנו אבל שום דבר לא היה ידוע לנו באמת. הגענו לנמל והורידו אותנו מהספינה, הושיבו אותנו על עגלה קטנה וצפופה שאמורה הייתה להביא אותנו למבצר לחקירה. לחקירה לקחו את הורי, הוריה ואחותה של ויאולנטי. החקירה התמשכה שעתיים ולבסוף הם הודו שהם יהודים וקבעו שטקס השריפה יתקיים בעוד שבוע בדיוק. כל השבוע היינו מתוחים, מפוחדים ולא ידענו מה העונש שנקבל. ארבע שעות לפני הטקס שהיה אמור להיערך בכיכר המרכזי בסביליה מול כל אנשי העיר והפחד שלנו רק עלה ועלה, פתאום ראינו את דודנו אלונסו מגיע עם המרכבה שלו ועם עוד קבוצה מרובה של אנשים שבאו מקורדובה לחלץ אותנו מהמבצר. הם הגיעו אלינו ואמרו: "עלו מהר עוד מעט יגלו אותנו" כולנו הזדרזנו לעלות והתחלנו לנסוע במהירות אך ראינו שהשומרים ראו אותנו והחלו במרדף אחרינו. המרדף התמשך חמש דקות ופתאום דוד אלונסו קפץ מהמרכבה ורץ להילחם בשומרים. אף אחד מאתנו לא ידע מה הוא עושה. נהג המרכבה עצר בצד וירדנו בלי שיראו אותנו. ראינו מה דודנו עשה אבל הוא בא מיד ואמר: "אתם לא צריכים לדאוג טיפלתי בהם". נסענו עם קצת דאגה והגענו אחרי מסע ארוך למקום שבהתחלה לא ידענו מה שמו, אך אחר כך ראינו שזו העיר מלאגה. הסתובבנו כמה ימים במאלגה כי היינו צריכים לקבל עזרה איך לצאת מספרד. כעבור שישה ימים פגשנו את משפחת גונזלס שמסתבר שגם הם היו משפחה יהודית וחיפשו דרך לצאת מספרד, הכרנו אותם והם אירחו אותנו בבתיהם לכמה ימים ולאחר מכן חשבנו על דרך בריחה. משפחת גונזלס אמרו שיש להם סירה קטנה ומוזנחת. אני ואבי הצענו לשפץ אותה ולצאת למסע למרוקו. כעבור עשרה ימים הסירה הייתה משופצת ומוכנה לצאת למסע למרוקו. הלכנו לנמל שבמאלגה והתחלנו להפליג לעבר מרוקו. ברגע שהגענו למרוקו הרגשנו שמחה, נישקנו את האדמה והיינו מרוצים שסוף סוף אנחנו יכולים להיות יהודים לא בסתר.
הגענו ליישוב יהודי ושם התיישבנו לעולמי עד.

כתבו: דור ואילון.

מידע על הספר "הנער מסיביליה"

הסיפור מסופר על משפחה יהודית שהכריחו אותה להתנצר שעברה מפורטוגל לספרד לעיר שנקראת סיבליה התקופה שמסופר עליה היא לפני 350 שנה. לפני 150 שנה הכריחו את כל יהודי ספרד ופורטוגל להתנצר, ומי ששמר על יהדותו שמר אותה בסת
למשפחה קוראים משפחת נונייס, המשפחה הזאת התחזתה לנוצרים עם כל החגים הסמלים והתמונות אבל בסתר הם יהודים. גיבור הסיפור מנואל שהוא הבן האמצעי של המשפחה. אבא שלו ששמו רודריגו היה רופא ידוע, אמא שלו אינס הייתה עקרת בית. האחות הגדולה רמדיוס הייתה היפהפייה של המשפחה, היא מבוגרת ממנואל בשש שנים. חואן הוא הילד הכי קטן במשפחה הוא הילד הכי שובב. בחג הסוכות המשפחה הלכה לשדות כי הם לא רצו שיתפסו אותם חוגגים את החג ואז יישלחו אותם לאינקוויזיציה.
דמות חשובה היא ויאולנטי שגם היא יהודייה בסתר, השכנה ממול, שכל הזמן הסתכלה על מנואל. אחותה של ויאולנטי היא ליאונור שמעומדת למשפט עם בעלה על ידי האינקוויזיציה. מנואל היה שייך לחבורת השומריים הצעירים שניסו לגלות סוד על המשפחה של ויאולנטי. המורה הפרטי של מנואל הוא אנטוניו, שאהב בסתר את אחותו רמדיוס
אם תרצו לדעת את כל הפרטים תקראו את הספר.

איתי גמיש

מכתב למנואל- גיבור הספר "הנער מסביליה"

שלום מנואל,

המורה הקריאה בכיתה שלנו את הספר שכתבו עליך ואני מאוד נהנתי.
בספר היה כמה קטעים שמאוד התרשמתי ממך: למשל שהתחמקת מחבורת השומרים הצעירים, כשטיפסת על העץ ומצאת את אלדינו שהפך לחבר שלך בהמשך הסיפור.
הקטע שהתגאיתי בו היה קשור למשפחה שלך, זה היה בחג הסוכות, כשאבא שלך חזר באמצע החג בשביל לעזור לתושבי סביליה להילחם במגפה של הדבר השחור הנוראי. הקטע שלא אהבתי זה שהצטרפת לחבורה של השומרים הצעירים שהפילו אותך בפח . לא אהבתי גם את החלק שבו שפטו את ליאונור ובעלה. למרות שמסופר על תקופה שלפני 350 שנה, התחברתי אילך ואל הקורות אותך.

איתי גמיש