מכתב לדורית אורגד

12.12.2011
שלום רב,
קוראים לי נדב ואני לומד בכיתה ו', בבית ספר אופקים.
אנו לומדים עלייך ועל סיפורייך בכיתה והייתי רוצה לדעת עלייך יותר.
את סופרת שמאוד מעניינת אותי, מכיוון, שהספרים שלך, לא נכתבים סתם כך, עומדת מאחוריהם משמעות ובכל ספר, היא שונה. באיזה ספר הופיעה המשמעות, שלדעתך היה הכי חשוב להבין אותה ומהי?
את כותבת הרבה על העלייה ארצה. למשל, הספרים "שבועת ה"אדרה" ו"במבחן ימים סוערים", מדברים על העלייה. מאוד אהבתי את כל הנושא הזה והרבתי לקרוא ספרים על העלייה. זה ממש החזיר אותי לעבר, כאילו שבאמת הייתי שם. הרגשתי שאני עובר את הקשיים יחד עם הדמויות, מכיוון, שכתבת את זה כל כך מציאותי ומותח. האם הספרים הללו אמתיים? ומדוע את כותבת על כך?
ראיתי שאת כותבת המון ספרים. התפלאתי על המספר הרב, לא כל הסופרות כותבות כמות כזו של ספרים. בעצם, כל חייך כתבת ספרים. זה לא שיעמם אותך מתישהו?
את סופרת מיוחדת. כתבת הרבה ספרים מעניינים ומותחים. חלק מרגשים, חלק מותחים וחלקם עצובים. מה שעוד הפליא אותי, הוא שאת כותבת ספרים בעלי סוגות שונות, בדיוק כמו שציינתי כרגע. תחילה, לא אהבתי במיוחד את ספרייך. אך, לאחר שהעמקתי בקריאה, התאהבתי בכתיבתך. הספר הראשון שלך, שקראתי, היה "פנק מלך המדבר." הוא לא ממש עניין אותי, אולי כי עוד לא אהבתי לקרוא, או, שזה בגלל שקראתי אותו מתוך מחויבות. חוץ מזה, אני לא זוכר ממנו הרבה ויכול להיות, שאם אקרא אותו היום, אני כן אוהַב אותו. מה שכן, את שאר ספרייך אהבתי ואני מרבה בקריאה.
הספר שהכי אהבתי, הוא "פגע וברח". אני אוהב ספרי מתח ותעלומות, לכן, הספר הזה היה עליי האהוב ביותר. המוסר השכל שאפשר להוציא ממנו, הוא לא להסיק מסקנות מהר מדי. הספר שאני קורא עכשיו, הוא "אל מקום חדש". כבר מההתחלה, הספר זה עניין אותי והוא בין הספרים האהובים עליי. עוד לא גמרתי אותו, אך עד עכשיו, הוא ספר מצוין.
לסיכום: למרות, שבהתחלה לא אהבתי את הספרים שלך, המשכתי לקרוא אותם וגיליתי, שאת סופרת מצוינת. אני מקווה להמשיך לקרוא את ספרייך מכיוון, שיש עוד הרבה שלא קראתי והם נראים לי מעניינים. המשיכי בכתיבתך כי את יודעת לכתוב, אפשר לראות לפי כתיבתך הגבוהה והשוטפת.

שלך,
נדב

מודעות פרסומת

דמיון בין הספרים "בזוקה ובמבליק" ו"חולצה ירוקה בהירה"

21.11.2011
לסיפורים הללו יש הרבה דברים משותפים. הבה ונראה מה המשותף:
כמובן שאותה סופרת כתבה את שניהם והיא דורית אורגד. אפשר לדעת זאת אם מסתכלים למעלה בדף הראשון של הסיפורים.
אם מסתכלים על אופן כתיבת הסיפורים, אפשר לראות כי הם כתובים בשפה גבוהה ועשירה. יש בהם מילים גבוהות והעלילה מפורטת ומוסברת היטב.
שני הסיפורים האלה הם סיפורים קצרים ולא בהמשכים. אפשר לראות לפי מספר העמודים ולפי איך שכתובים הסיפורים.
בשני הסיפורים יש חברות בין שני ילדים. ב"חולצה ירוקה בהירה" החברות היא בין יואב וגיל. ב"בזוקה ובמבליק" החברות היא בין חיים ואיתי.
יש בעיות כלכליות בשתי המשפחות שבסיפורים. למשל, "הופעתו המוזנחת של חיים" מדברת על כך שלחיים, מ"בזוקה ובמבליק" לא היה הרבה כסף ובגדיו היו מיושנים. "אבא שקע בחובות", כך מסופר לנו בסיפור "חולצה ירוקה בהירה".
יש בעיה ופתרון בשני הסיפורים. ב"חולצה ירוקה בהירה", הבעיה היא הריב של גיל ויואב והיא נפתרת כשגיל הולך לבקש סליחה מיואב. ב"בזוקה ובמבליק" הבעיה היא שחיים ואיתי הם ילדים לא מקובלים. הם מתקבלים לחברה לאחר פציעתם כשילדי הכיתה באים לבקר אותם.
אפשר לראות שבשני הסיפורים יש שתי דמויות ראשיות ודמויות משניות. ב"חולצה ירוקה בהירה", הדמויות הראשיות הן גיל ויואב והמשנית היא יורי. ב"בזוקה ובמבליק" שתי הדמויות הראשיות הן חיים ואיתי. הדמויות המשניות הן לונה, ילדי הכיתה וההורים.
בשני הסיפורים, הגיל של הדמויות דומה. אפשר לשער שגיל הדמויות הוא בערך בגיל שלנו.
ההורים של הדמויות הראשיות משתתפות בסיפורים. ב"חולצה ירוקה בהירה" ההורים של גיל משתתפים בסיפור. ב"בזוקה ובמבליק" רק אמא של איתי משתתפת, אך יש לה תפקיד משמעותי.
לסיכום: נהניתי לעבוד על שני הסיפורים ולראות את הדמיון ביניהם. למדתי רבות על הסיפורים הללו דרך מציאת הדברים המשותפים שעשיתי בהם. לאחר העבודה, גיליתי ששני הסיפורים דומים ויש בהם הרבה דברים משותפים.

נדב

חולצה ירוקה בהירה

31.10.11
מונולוג של גיל
רציתי שהוא כבר ישלים איתי ושאבא יסתדר בעבודתו. כל כך הצטערתי על מה שעשיתי לחברי הטוב בכיתה, יואב. רוצים לשמוע מה קרה? קודם כל אתחיל במה שקרה לי, העניינים התגלגלו ותראו איך הגעתי למצבי.
הילי הגישה לי את שלגון הלימון שלה. הוא היה מאוד טעים, בייחוד מפני שהוא שלה. התרגשתי כל כך שהיא נתנה לי לטעום את השלגון שלה. אפשר ממש להגיד, שאולי סוף סוף, יקרה בינינו משהו. מיד כשהגעתי לביתי, לאחר שהייתי בביתו של חברי יורי, צעקה עליי אמי ולא הבנתי למה. כעסתי עליה בחזרה, אך לא רציתי להראות זאת. פחדתי מתגובתה. לכן השארתי את רגשותיי בתוכי.
אחרי הצהריים רציתי ללכת עם חברי, יורי, לבריכה. אמרתי זאת לאמי והיא הודיעה לי חד וחלק שאיני הולך לבריכה. לא הבנתי מה נכנס בה. שאלתי אותה מה קרה, למה אני לא יכול ללכת לבריכה ?! היא ענתה: "אבא שקע בחובות." הבנתי את מצוקתה של אמי ולא הלכתי לבריכה. לפתע, עלתה לי מחשבה, על חברי לשעבר, יואב. אני לא יודע למה ואיך אבל נזכרתי בכל עניין המסיבה ומה שקרה בינינו. צמרמורת עברה בגופי. ניסיתי להיזכר במה שקרה. זכרתי שיום אחד, באתי אליו. כאשר נכנסתי אליו הביתה, הבנתי שמשהו לא בסדר. הוא אמר לי שהוא בעונש. שאלתי אותו למה והוא לקח אותי לחדרו כדי להראות לי משהו. "אמא שלי מכריחה אותי ללבוש את החולצות של אחותי" נזכרתי במה שאמר לי. "למה?" שאלתי. הוא ענה: "אבי שקע בחובות ואין לנו כסף לחולצות חדשות." ראיתי את חולצה ירוקה בהירה, שהבנתי שהיא של אחותו.
לאחר כמה ימים, הייתה לנו מסיבה. כאשר הגעתי, הסתכלתי על ילד שעומד בצד ולא רוקד. לפתע, זיהיתי את אותו הילד, "הרי זה יואב!" אמרתי לעצמי. צחקקתי לי בתוך הלב. הוא בא עם החולצה הירוקה בהירה של אחותו. חשבתי לעצמי שאני חייב להראות את זה למישהו. קיוויתי, שיואב עדיין יהיה חבר שלי, הרי אני רק מתבדר קצת עם חברי לכיתה. צעקתי: "תראו כולם! יואב לובש את החולצה לשעבר של אחותו!" כולם צחקו, כולל אני. לפי השערתי, יואב לא יבוא יותר למסיבות כיתה. פתאום, יצאתי ממחשבותיי והבנתי שגם אבא שלי שקע בחובות. "אני מכיר את ההרגשה", אמרתי בליבי, "אני צריך ללכת להתנצל בפני יואב, מה שעשיתי הוא מעשה בכלל לא יפה. שלא לדבר על כך שהלכתי איתו מכות ביום לאחר המסיבה."
הגעתי לביתו של יואב. צלצלתי בפעמון, ואביו פתח לי. "יואב, יש פה מישהו שרוצה לראות אותך!" צעק אבא של יואב. ראיתי את יואב פוסע לאיטו ונעמד במקום. ההרגשה הייתה נוראית, הבנתי שאני שוגה בכך שבאתי אליו. "שלום" אמר יואב. בלי שהספקתי להחזיר לו תשובה הוא כבר אמר: "יש לי אופניים חדשים, רוצה לנסוע ביחד?" הנהנתי בראשי. הוא הרכיב אותי על הרמה והיינו בדרכנו אל ביתה של הילי. (אמרתי בכוונה ליואב, שייסע אל כיוון הבית של הילי, הרי אתם כבר יודעים, איך אני מרגיש כלפי הילי.) הילי חיכתה לנו בחוץ. הודעתי ליואב שיעצור ליד ביתה. הילי רצתה לנסוע גם באופניים ופיניתי לה את מקומי. בטרם חזרו יואב והילי, ראיתי את חברי, יורי, מתקרב. הוא שאל אם אני ויואב השלמנו. עניתי: "אני חושב שכן. הבנתי את טעותי ולכן הלכתי להתנצל בפני החבר הטוב ביותר שלי."
לסיכום: אני שמח שהשלמתי עם יואב ושאני אוכל להמשיך להיפגש איתו. הוא ילד נחמד ונעים להיות בחברתו. אהבתי להילי לא תמה עדיין, אני כולי תקווה שלבסוף יקרה בינינו משהו. לדעתי, היא דווקא די מחבבת אותי.
נ.ב. אבא שלי יצא מחובות והסתדר בעבודתו. חזרנו להיות משפחה אחת גדולה ומאושרת.
שלכם,
גיל.

נדב

מונולוג של ראובן מתוך הספר" פגע וברח"

17.10.2011

פחדתי שיגלו שאני עשיתי זאת. הייתי תמים בכדי שלא יגלו את התאונה שביצעתי. ברצוני לספר לכם את הסיפור הנורא מכל שעברתי. ניסיתי לשמור אותו בסוד, אך לבסוף הראיות הצביעו עליי.
היה זה יום סוער, גשם שטף את הרחובות. הלכתי לי ברחוב ולפתע, ראיתי מכונית נוצצת ויפיפייה. למדתי לפרוץ מכוניות ולכן, לא נתקלתי בקשיים כאשר פרצתי את המכונית והתנעתי. הכביש היה חלק, איבדתי שליטה ונתקעתי בעץ הקרוב. יצאתי במזל מכל הסיפור, אך חברתי לכיתה, נעמי, נפצעה. פצעתי אותה על ידי כך, שהיא הלכה ליד העץ שבו פגעתי. כך, שפגעתי גם בה וגם בעץ. עפתי באוויר מהפגיעה של המכונית. חברי, יגאל, עזר לי לקום והוא הזמין אמבולנס. יגאל, לא ידע שאני זה שביצע את התאונה. הוא רק אמר שראה את ליאוניד, ילד מהכיתה שלנו, בורח מן המקום.
העניינים הלכו והתדרדרו. ניסיתי לגונן על חברי ליאוניד, מכיוון שלא רציתי שיאשימו אותו בתאונה. יגאל, האשים כל הזמן את ליאוניד וקרא לו שמות גנאי. גוננתי על ליאוניד ואמרתי ליגאל שיפסיק לרדת עליו ולהאשים אותו. הרגשתי לא טוב עם זה שאני לא מודה בטעותי. יגאל, רק חקר את התאונה וחיפש עדים לכך שזה היה ליאוניד. הוא דיבר עם סטודנט שהתגורר בבניינו על התאונה. גיורא, הסטודנט, שיתף על יגאל פעולה ואמר שראה את ליאוניד בורח מזירת הפשע. יגאל בא אליי יום אחד וראה אותי מגלף סביבון אדום. הוא נזכר במה שהתינוק שבו הוא מטפל הביא לו. הסביבון שהתינוק הביא לו היה זהה לזה שגילפתי באותו הרגע. כל הדברים הללו נודעו לי כאשר חקרו אותי בבית המשפט. לא יכולתי לסבול עוד את כל הסיבוך הזה ופשוט התוודיתי. סיפרתי לבית המשפט את כל מה שעבר עליי. סיפרתי להם, שבעצם ליאוניד הוא זה שישב לידי במכונית והוא מנע ממני לעצור אותה, אך לא הקשבתי לו והמשכתי לנסוע. יגאל היה בהלם לפי השערתי. הוא הלך להתנצל בפני ליאוניד המסכן, שכל הכיתה ירדה עליו. חוץ כמובן, ממני שגוננתי עליו. כאשר גיורא, שאל את יגאל מה נסגר בסוף על "הרוסי" (כך יגאל נהג לכנות אותו), יגאל אמר לו: "יש לו שם-ליאוניד".
לסיכום: חזרתי למיטבי והפסקתי לעשות שטויות. לכן, למזלי, קיבלתי רישיון רק לאחר עשר שנים. ואתם יודעים מה, עכשיו אני מורה נהיגה. אני נוהג זהיר ובטוח.
נדב