מכתב לממו- שבועת האדרה

:

לממו!

סיפורך האישי נגע מאוד לליבי, ודרך הסיפור למדתי על החיים של היהודים באתיופיה בימי שלווה וכן על האימה והסבל של תלאותיכם במסע לארץ ישראל.
מאוד התרגשתי מהספר והיו בו קטעים מיוחדים שריגשו אותי במיוחד לדוגמא:

"הסתלקו מכאן פלאשים בודא בודא… גרמאו נבהל ורצה לברוח. בדרך חזרה לכפר הדהדה באוזני קריאת הגנאי שהשמיע הנער בגונדר…. ומשהו בליבי אמר לי שלא ירחק היום וגם אני יחד עם בני משפחתי שנותרו באתיופיה נצא מבין הררי החושך המקיפים אותנו ונגיע למקום בו נמצאים יקירנו, פתאום נמלאתי ביטחון שגם אנחנו נזכה ונעלה לארץ ישראל".
הקטע הזה ריגש אותי כי על סף הסבל, והקשיים המשכת לקוות ולהגיע לארץ ישראל ולפגוש את משפחתך.
קטע נוסף שריגש אותי היה כאשר נודע לאמבאו שלמלם חולה והוא היה בצבא ומפקדו לא אפשר לו לצאת לבקר אותה, אמבאו הרגיש שהוא לא מסוגל למלא אחר השבועה שנשבע והעדיף לשים קץ לחייו. זוהי למעשה השבועה הקדושה שאמבאו נשבע לך שהוא ישמור על למלם אחותך ויהיה לה כאח.

רציתי שתשתף אותי ותספר לי על המסע הקשה והארוך שלך, המסע לארץ ישראל שהיה מלווה בדרך מסוכנת אל גבול סודאן ומשם לארץ ישראל. מאוד שמחתי לקרוא את סיפורך האישי, עברת מסע קשה ביותר יצאת למסע ארוך ומפרך לבד בלי משפחתך, והיה לי עצוב לקרוא שבאמצע המסע לארץ ישראל אמך נשברה וחלתה ולבסוף מתה.
אני מקווה שאכן הגשמת את חלומך והגעת לארץ ישראל.

רותם

מודעות פרסומת

מונולוג של גיל- חולצה ירוקה בהירה

שמי גיל ואני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לי עם חברי הטוב יואב.
היינו במסיבת כיתה וישבתי לי בצד עם כמה ילדים והיינו משועממים.
פתאום נכנס יואב ואני לא יודע מה עבר לי בראש הצבעתי עליו וצעקתי "תראו איזו יופי של חולצה יש ליואב " היא הייתה של אחותו. כול הילדים התקרבו ליואב להביט בחולצה וצחקו. יואב לא אמר להם כלום וכשהתקרבתי אליו הוא לחש לי " אתה עוד תראה מה יהיה לך ". ואכן למחרת בצהריים יואב תפס אותי וסתר לי על הפנים בכל הכוח ומאז הפסקנו להיות חברים.
אני יודע שהתנהגתי בצורה מאוד לא חברית ופגעתי מאוד ביואב, ידעתי שליואב ולמשפחתו יש קשיים כלכליים וזו הסיבה שהוריו רצו שילבש את הבגדים של אחותו. יואב סמך עלי ושיתף אותי בבעיותיו ואני ניצלתי את זה לרעה והשתמשתי בזה כבדיחה כדי להצחיק את החברים.
כאשר התברר לי כי גם להורי יש בעיות ואבא שקע בחובות, מיד נזכרתי ביואב ואיך שהתנהגתי כלפיו הייתי מאוד מוטרד והחלטתי שאני חייב לבקש מיואב שיסלח לי.
הלכתי לביתו של יואב וביקשתי לדבר איתו, כאשר יואב ראה אותי הוא מיד הראה לי את האופניים החדשים שלו והציע לי לעשות איתו סיבוב, כשרכבנו על האופניים התחלתי לבקש סליחה ומיד יואב קטע את דבריי ואמר " זה בסדר, לאיזה כיוון?".
מאותו יום חזרנו אני ויואב להיות חברים טובים ולמדתי לקח גדול בחיים שאף פעם לא אצחק על חבריי הטובים.

גיל
רותם